יום שני, 23 בנובמבר 2009

בין אוליגרכיה לבין אריסטוקרטיה

התקוות היו רבות. הרגשה של לקראת שינוי. הרגשה, שהמשבר העולמי הנוכחי לא יכול לעבור בלא כלום. הם יבינו, הם ישנו.
אבל לא, נראה שהם לא הבינו, והם לא שינו דבר. ובינינו - אין מה לבוא אליהם בטענות. הם לא אשמים.

שנה אחרי המשבר הגדול, ובנקי ההשקעות בארה"ב מחלקים בונוסים כאילו אין מחר, כאילו לא היה אתמול.
הם מחלקים בונוסים, כאילו בן-תמותה אינו יכול להתקיים ממשכורת סבירה או גבוהה, כאילו זכות הקיום היחידה נקבעת על פי עומקו של הכיס וגודלו של חשבון הבנק.
זה נשמע נחות, אבל במחשבה שנייה - ייתכן מאוד שהם צודקים. כי למרות שבציבור האמריקני רק אחוז אחד (1%) הם מיליונרים, הרי שבבית המחוקקים שלהם 44% הם מיליונרים, והעושר האישי המופלג אינו מפריע להם ליהנות ממשכורת בת שש ספרות, שעולה בהרבה על שכרם של רוב האמריקנים הממוצעים.
כולם מכירים את האמרה, שעדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה. אין ספק, שגם עדיף להיות עשיר חולה מאשר עני חולה. אבל לנגד עינינו הולכת ומתעצבת מציאות עתידנית עגומה, שבה רק בעלי הממון יקבעו את גורל העולם. במצב כזה, אין סיבה לתמוה על חזירותם של בנקאי ההשקעות האמריקנים - ושאר עמיתיהם המנהלים הבכירים - שלא מוכנים לוותר על סנט אחד מה"בונוסים" השמנים שהם מקבלים - ללא קשר אמיתי וישיר ליכולותיהם, להצלחותיהם או לכשלונותיהם.
המציאות הזו, שבה פערי שכר הולכים ומעמיקים, והמעטים חולשים על מרבית ההון הגלובלי, מחמירה עוד יותר נוכח שינויי הכלכלה הגלובלית, שבה מככבים תאגידים שהם יותר גדולים, חזקים ומשפיעים מלא מעט כלכלות לוקליות.
השינויים הללו מסוכנים לאדם: מסוכנים לזכויות אדם, לזכויות עובדים, לזכויות המיעוט, לזכויות הפרט, לכל זכות אנושית, שנרכשה אחרי מאות שנים של אבולוציה חברתית לא רחומה במיוחד, ואשר כולנו עלולים לאבד אותה ברגע, בלי שנהיה מסוגלים להתמודד ולהגן על עצמנו.
מסוכן לאפשר לבודדים להחזיק את הרוב בגרון. מסוכן לאפשר לתאגידים לקבוע את עתיד המין האנושי. אלו ואלו לא נבחרו על-ידי אף אחד. לא על-ידי אלוהים, לא על-ידי אדם. אלו ואלו פורחים ומשגשגים מתוך תרבות צריכה, זלילה, בליסה, סביאה. תרבות של "פרעסעריי" (זלילה ביידיש).
ולכן, אין סיבה להאשים את מי שעומדים בראש פירמידת התרבות של הפרעס. הם בסך-הכל מצטיינים במה שהאחרים היו נורא רוצים לעשות. הם בסך הכל מגשימים את החלום האנושי של המאה ה-21.
כל עוד החלום האנושי הכללי הזה לא ישתנה, כל עוד רוב רובה של החברה לא יבין שבדרך הנוכחית האנושות מתקיימת על זמן שאול - האוליגרכיה לא תהיה בהכרח האריסטוקרטיה. בעלי הכוח הפוליטי לא יהיו בהכרח הטובים ביותר. הם רק יהיו העשירים ביותר.

במקום הקדמה

ח"כ זאב בוים קבע לא מכבר, ש"ממשלת ישראל פתחה במלחמה נגד העולם כולו". לא בטוח, שהקביעה הזו נכונה, מכיוון שבכלל לא בטוח שמאחורי המצב המידרדר של ישראל עומדת החלטה מודעת ופרו-אקטיבית, שמשמעותה - פתיחת מלחמה נגד העולם, כולו או חלקו.
מה שיותר סביר הוא, שממשלת ישראל - כמו רבים אחרים במדינה - פשוט לא מבינה, שהעולם השתנה, שפת העולם השתנתה, ומה שעבד אתמול, לא יכול לעבוד מחר.

השפה החדשה היא שפת הקיימות - בין אם משתמשים בה מתוך כוונה כנה ובין אם משתמשים בה מתוך מניפולציה צרופה. אובמה הוא, ללא ספק, הנציג האולטימטיבי של דוברי שפת הקיימות. האותיות והמילים הן באנגלית, אבל המשמעויות הן בשפת הקיימות. שפה שבה מככבים נושאים כמו שקיפות, שיתוף, מחזיקי עניין, אחריות, פיתוח בר-קיימא, accountability (ואנא, אל תנסו למכור לי את המונח העברי הנחות "אחריותיות", שחוץ מאשר התחכמות לשונית, אין בו שום משמעות משמעותית...).
מרבית המונחים הללו זרים לנו, הישראלים. בניגוד לשיח החדש, הם לא חלחלו אלינו באמת, ואיננו מוצאים אותם במרכזם של דיונים מעמיקים ורבי מחשבה של הממשל, של פוליטיקאים, של האקדמיה או של ארגונים חוץ-ממשלתיים (NGOs), וחבל שכך.
כך קורה, שכאשר אמצעי התקשורת נאלצים לתרגם נאומים או מרואיינים, שמדברים בשפת הקיימות, הם מוצאים עצמם משטיחים את התרגום אל המילים העבריות הקיימות, המילים העבריות שהן השפה של אתמול, ובדרך זו מחטיאים את הכוונה והתוכן המקוריים של הדברים.
לא תהיה זו הגזמה לקבוע, שאנחנו מצויים בשעת חירום אמיתית. בניגוד להרבה קביעות, לא מדובר בשעת חירום הסברתית, כי אי אפשר להסביר את מה שלא מבינים, ואי אפשר להסביר בשפה שהאחרים אינם דוברים בה. שעת החירום שלנו היא שעת חירום קיימותית. אנחנו חייבים ללמוד את השפה הזו, להבין את מרכיבי היסוד שלה, ולסגל אותה אל השיח שלנו - ויפה שעה אחת קודם.
חלק מרכזי מההצלחה הגלובלית של השיח הערבי והפלשתיני של העת האחרונה נובע מכך שהם כן לומדים את השפה החדשה, ומשתמשים בה ביעילות לא רעה. אינני דוברת ערבית, ואין לי מושג מה הם אומרים בבית, אבל כשהם מתראיינים לאמצעי התקשורת המערביים באנגלית, אין שום ספק שרבים מהם אימצו את מונחי שפת הקיימות, ובדרך זו הם מתחברים ישירות אל עולם התובנות והאסוציאציות של המאזין המערבי המתקדם, זה שאימץ בעשור האחרון את שפת הקיימות, ובשבילו - עצם השימוש בשפה זו הופך את דובריה למי שדומים לו, שמתכוונים לעולם שאליו הוא מתכוון, ולכן גם ראויים לקשב ולאמפטיה שלו. גם אם מדובר במניפולציה צינית לגמרי.
שני גורמים מהותיים צריכים להיות הראשונים בתהליך הלימוד: גורמי השלטון בישראל מחד, והחברה האזרחית מאידך. הם מהותיים הן להטמעת שינויים בחברה ובציבור הישראליים, והן ליצירת דיאלוג משתף ובונה עם גורמים אחרים בעולם.
הבלוג הזה ינסה לדבר על קיימות - בישראל ובעולם. עם סיפורים על מה שקורה בעולם, עם תסכולים על מה שמתחולל בארץ, עם לא מעט ביקורת וחששות, ואולי גם מחוות להצלחות. להתראות בפוסט הבא.